כשפנו אלי ממתכון עם זיכרון היה לי ברור שאני רוצה לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה ושזאת זכות ענקית,
אבל מאיפה לקחת את הכוחות להתמודד עם זה? זה עוד לא היה לי ברור.
אני בן אדם רגיש ומאז הלידה ההורמונים חוגגים והרגשות על טורבו אפילו יותר מתמיד.
נכנסתי לאתר של מתכון עם זיכרון עם משימה- לבחור מתכון שיעלה לקראת יום הזיכרון, יספר את סיפורו של אחד החללים ויכיר לכם את הפרויקט המדובר.
עברתי על המתכונים, תמונה ועוד תמונה, קוראת כותרות של מתכונים, שמות של חללים והכל הופך להיות כה אמיתי.
כל חלל הופך להיות סיפור כל כך מוחשי והרגשות מציפים אותי ואני מרגישה שאני לא מצליחה, שאני קורסת לתוך זה ואיך אני אמורה לבחור רק אחד?
פתאום נתקלתי בו, התמונה של אוהד שמש ז"ל שהשאיר אחריו הורים, אח, אחות למחצה ואישה. באותו רגע ידעתי, הרגשתי, היה לי ברור בכל חלק בגוף שזה המתכון. כיביתי את המחשב והלכתי לישון.
יום הזיכרון מתקרב ואני אוספת את הכוחות להיכנס ולקרוא את הסיפור שלו,
אומרים שלכל אחד בישראל יש קרוב לחשוב עליו בצפירה ביום הזיכרון לחללי צהל אבל למען האמת שלי אין אחד כזה שהכרתי. ביום הזיכרון אני בוכה על כולם. בוכה על אלה שנפלו ואלה שעוד יפלו, בוכה מהכאב ובוכה מהפחד שבמציאות שלנו.
במחשבה שבעלי, שהם, יוצא כל כמה חודשים למילואים בתפקיד קרבי, בגילו של אוהד ז"ל וכשאני נכנסת לסיפור הצמרמות עוברת לי בכל הגוף, הם גדלו באותה העיר, והכל מרגיש כל כך מוחשי. כל כך קרוב.
אני קוראת את הסיפור של אוהד, על הילדות באשדוד, על רוח ההתנדבות שלו מגיל קטן, איך הקים מועדון הנקרא "בית חם" לילדים בגילאי 6-12 מבתים השרויים במצוקה כלכלית ואפילו קיבל על כך את אות המצוינות על שם אילן רמון ז"ל.
אני קוראת איך התנדב בעידוד וסיוע לתהליך הגיוס לצה"ל בקרב הקהילה האתיופית וכל מה שעובר לי בראש זה – איזה גבר, אני בטוחה שהיינו יכולים להיות חברים, חבר שהייתי מעריצה.
אני ממשיכה כמה שורות וקוראת את הטקסט הבא:
"כשמבצע 'עופרת יצוקה' נגמר, כולנו חזרנו לשגרה," כתבה אור ביגון ב"ידיעות אחרונות", "היו שם המון סיפורים שאת רובם הדחקתי. אבל אחד נשאר איתי כל השנים. ציקו (רועי ציקורל), סיפר על חבר משותף שלנו, אוהד, ששירת איתו ב'גבעתי'. באחד מימי המבצע קלט אוהד משפחה שלא נותר לה דבר, ולא היה לה מה לאכול. הוא הוריד מעצמו את האוכל שהיה עליו, אוכל שהיה אמור להשביע אותו במהלך שבוע, ונתן להם. באותו מבצע, סיפר ציקו, אוהד הסתובב במשך שבוע שלם כמעט בלי לאכול. אבל נשאר עם החיוך הענקי שלו ועם העיניים הטובות ועם החיבוק שני מטר אורך שלו. גם לפני הסיפור הזה אוהד נכנס לי ללב עם החיוך ועם כל הפרויקטים … אבל מאז, קצת הערצתי אותו."
באתר של מתכון עם זיכרון את כל המצגת מלוות תמונות שלו, עם עיניים כחולות וטובות הוא מלווה את הסיפור, עם תחפושת של ליצן וחיוך רחב כתוב איך בסוף השירות הלך ללמוד ליצנות רפואית, מקצוע של מלאכים שומרים בבתי חולים ואם זה לא מספיק ב-2010 אחרי האסון בהאיטי אוהד ארז את חפציו ונסע לשם לסייע, הוא הקים בית יתומות והפעיל אותו 24/7. תגידו אתם צוחקים עלי? בשלב הזה אני כבר לא עוצרת את הדמעות ומנסה לכתוב לכם ביניהם ובין הכעס שממלא אותי- איך לעזעזאל זה קרה? איך נולד וחי פה אחד מהאנשים הכי טובים ששמעתי עליהם והוא כבר לא פה איתנו? איך אני אמורה למצוא את המילים לכתוב עליו? איך אעשה זאת במספיק כבוד והערצה ואיך אגרום לכם להרגיש ככה? ואגרום לכם להכין את המתכון לזכרו.
המילים לא באמת מצליחות להכיל. באתר של מתכון עם זיכרון ישנה מצגת שלמה, עם הסיפור של אוהד, כל חייו, שירותו, הקרב בו נפל וההספדים שנאמרו. לחצו כאן לצפות במצגת.
משפחתו וקרוביו פועלים להנצחתו בדרכי התנדבות ועשיית טוב ממש כמו שעשה כל חייו,
עמותת שמש שהוקמה לזכרו עושה פרויקטים מדהימים ומרגשים של התנדבות ותרומה לחצו כאן לאתר של העמותה
פסטה ירקות של אוהד שמש ז"ל
רכיבים ל-3-4 מנות
1 חבילת פסטה
לרוטב:
2 כפות שמן זית
1 בצל גדול קצוץ.
3 פלפלים צבעוניים
2 חצילים
2 קישואים
4 עגבניות
1 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור
1/2 מיץ לימון
1/2 חבילת פטרוזיליה קצוצה
אופן הכנה:
- חותכים את הפלפלים, חצילים וקישואים לקוביות קטנות.
- חותכים עם סכין חתך בקצה של כל עגבניה, חולטים כמה דקות במים רותחים, קולפים את הקליפה וחותכים לקוביות קטנות.
- במחבת רחבה עם 2 כפות שמן זית מטגנים את הבצל עד לשקיפות.
- מוסיפים את הירקות לפי הסדר הבא ומטגנים כל אחד עד לריכוך: פלפלים, חצילים וקישואים.
- מוסיפים את העגבניות והתבלינים ומטגנים עוד 3-4 דקות.
- מוסיפים כוס מים, מבשלים 2 דקות ומורידים מהאש.
- מכינים את הפסטה בסיר נפרד לפי הוראות היצרן.
- מערבבים את הפסטה ורוטב הירקות עם אש קטנה 2-3 דקות ומגישים עם פטרוזיליה טרייה מלמעלה.